בית אדום וגלח בצד

גרתי בבית ורוד באמצע העיר, ממש על הרמזור. כשאנשים רצו להגיע אליי, הייתי מכוון אותם דרכו. אנשים כמו הטכנאי של בזק, או האיש שעשה הארקה בבניין. השכונה שלי היא שילוב של פחים ופרחים. יש גינה עם מזרקה בלי מים, שם אפשר לבהות בכלבים. לי אין אחד. בסוף הרחוב קופת חולים נמצא. זו אחת הסיבות ל-למה אני גר כאן. כשחולים אסור להסתובב הרבה בחוץ, לכן קירבה היא חשובה. בדרך חזרה הביתה אני אוהב לעשות עיקוף סביב הבית, זה נותן לי עוד עשר דקות של חוץ. בפנים, הבית שונה. התנגדתי לצבע חזק כמו ורוד, אז צבעתי אותו בצבע צהוב. זה צבע שמח ובוהק, ככה אמר לי הבחור בחנות. שאלתי אותו אם זה יגרום לאנשים לבוא אליי הביתה. הוא אמר שהוא עונה רק על שאלות שקשורות בצבע. 

במעלית מישהי חדשה ביקשה שאלחץ בשבילה על קומת הגג. אמרתי לה שצריך ללחוץ שבע עשרה ואז לטפס קומה. היו לה קשרים בשיער, לא צמות. וגם שיער מגולח שהתפספס מעל האוזן. בהיתי בזה יותר מדי. היא הודיעה לי ישר שאנחנו מבלים הערב. שאלתי אותה אם זה למטרת שינה, כי אני הולך לישון מוקדם. היא ענתה שקודם נאכל, אז הסכמתי. ישבנו, אכלנו ולא דיברנו, עד שהיא שאלה אם התנשקתי פעם. עניתי שכן. ביקשתי שתעביר לי את הסלט. היא שאלה ״מתי?״ והחזיקה את הסלט שלי כבן ערובה. "לפני כמה חודשים". עניתי, אך היא עדיין החזיקה אותו. "תאמר מתי, ותקבל את הסלט". "חודש שבט". קיבלתי את הסלט. 

ראינו תוכנית של הומור בטלוויזיה. היא צחקה בקול רם והרגישה חופשי להוריד את הנעליים ולהישאר בלי. שתחזיר. היא התפשטה ולקחה לי את היד אתה לחדר הכביסה. אולי היא תכבס את הגרביים, חשבתי. הם הדיפו ריח חריף. היא סטתה משם לחדר השינה והורידה לי את הבגדים. "זאת שנישקת בחודש שבט, גם עשתה את זה?". לא, היא לא. למחרת בבוקר בגינה, על אחד העצים, הייתה תלויה תמונה שלה ומתחת שילוט אזהרה. היא לא מסוכנת, חשבתי, היא רק קצת פספסה. זה שיער, זה יצמח בחזרה. בשביל זה לתלות מודעה?