בקבוק עם כוס

איבדתי את הבקבוק הכחול שלי. הוא אנטי פלסטיק ויש לו כוס. הוא סגור הרמטית. לא נותן לתכולתו לנזול. אני אוהבת אותו יותר מחיית מחמד, הוא לא נושך או מפמפם אף אחד. הוא האור בקצה המנהרה, במילים אחרות הוא תקווה. הוא גורם לי לחייך גם כשאני עצובה. זה כמו פיסת עץ לדוב כשמגרד, אנייה למלח וסטטוסקופ לרופא. חזרתי על עקבותיי, צללתי לפרטים, התקשרתי למשטרה אבל יש דברים יותר חשובים. כך הם אומרים. ניסיתי להסביר לזאת שענתה על הפקק שהוא גם כוס, אבל היא לא התעניינה. חיפשתי דרך להגיע לליבה, להסביר לה שנכון, הוא לא משפחה, או חברה, או סתם מישהו שעבר בסביבה. ״האם את מכירה את המושג אהבה? כזו שפורחת וזורחת כל פעם ש" - מתחת למושב הנהג. הושטתי יד והוא פשוט חיכה לי שם. יכול להיות שהגזמתי, יכול להיות שהשתבשה דעתי, אבל כזו אני. חוץ מהפעם שאחותי אבדה. לא הסתכלתי עליה, הגלידה בדיוק נזלה.