כף מרק

"התנוחה הזו בסדר?" שאלתי אותו. "תעשי משהו אחר עם היד", הוא ענה לא מחויך מאחורי קנבס של כחול ואדום.

הלכתי ללמוד ארכיטקטורה בעצת כולם. אני טובה באיורים, אז אהבו מה שהגשתי והתקבלתי. ביום הראשון בכיתי על הכתף של זה שעמד לידי. ביום השני כבר סיפרתי לו את שמי. בסוף השבוע הוא כבר ידע שאני הבכורה מתוך שלוש אחיות.

"לשים לך זיתים בטוסט?" הכל טוב ויפה, אבל חודשיים ביחד. אתה אמור לדעת שאני לא סובלת זיתים. "כן תשים, אני אוציא אותם אחר כך". שרדנו את השנה הראשונה ביחד. מקצועית וזוגית. יום רביעי אחד הוא החליט לתלות תמונה על הקיר ובה הופיעה כף מרק. לא הבנתי אותה. היום בראייה לאחור אני מבינה. "את דעתך הכנה בבקשה", "למה? כבר תלית, אני אוציא את זה אחר כך".

זבוב שרוצה להרשים זבובית מרעיש חזק לידה, הוא לא תולה לה בסלון כף מרק. חלפו שנתיים. אני עדיין שורדת. עצרתי לבהות בכף המרק הסגולה אשר נמצאת במרכזו של קנבס צהוב, והבנתי שככה חיי נראים. חוסר התאמה בין צבעים, ותקווה שיום אחד זה ייחשב אופנתי.

הוא בחר לצייר אותי באדום וכחול. הוא הסביר לי שהזוגיות שלנו היא כמו חנייה. לפעמים טוב שמצאת אותה קרוב, ולפעמים צריך להרחיק הרבה עד שתמצא אותה שוב. אמרתי לו שזה מקסים ועזבתי את הבית.

אני כבר ארכיטקטית, ובגלל שזה יום חופש שלי רציתי לחזור ולצייר קצת בשביל עצמי. רציתי לצייר אותו. לא זכרתי מהדמיון איך הוא נראה. הייתי צריכה לפתוח אלבום תמונות. תוך כדי שאני מביטה בו, כף המרק קפצה לי פתאום. מרק כשהוא חם, מסוכן לאכול אותו. עדיף לחכות שיתקרר מעט, ככה לא תקבלי כוויה.