ביפיטר

אני פחות מכיר מקומות, אז ביקשתי שהיא תבחר. התיישבנו בכיכר. היא הוציאה טבק לגלגל, אני הודעתי שאני לא מעשן. עיקמה פרצוף. שתי צווחות מאחוריי. חברות שלה. היא קמה אליהן, כשאני עם הגב. לא הציגה אותי. חזרה לשבת, דיברנו עוד קצת. המלצר תקף, ביקש לדעת מה נשתה. היא הזמינה יין ואני ביקשתי ג׳ין וטוניק. המלצר שאל אם להביא לי ביפיטר. שאלתי אם זה ג׳ין. הוא התפלא שאני לא מכיר, אז משכתי כתפיים. הוא המשיך לנקר, ואמר שהוא מעולה. אמרתי אוקיי. 
"אז ביפיטר?". תגיד שוב ביפיטר. הנהנתי והוא עף. חזרנו לדבר. שוב צווחות מאחוריי, רק הטון יותר גבוה. הפעם השיחה יותר ארוכה, על דירה. שוב לא הוצגתי. היא חזרה. טלפון. היא עונה ועונה, אבל גם מצטערת. בן דוד שלה הקטן בדיוק עובר דירה והיא עוזרת לו עם החוזה. "הוא בן 26״ אמרה. זה לא קטן. זה שלוש שנים ממך. המלצר חזר עם הביפיטר ושאל על צ׳ייסרים. תקרא את החדר. היא הזמינה אחד לעצמה. וואו. הבן דוד שוב. היא עונה והפעם לא מצטערת. המלצר מגיע עם שני צ׳ייסרים. אני לא ביקשתי. הוא הגיש לה אחד, ואת השני לקח לעצמו, ומול הפנים שלי, הם שתו לכבוד עצמם. עם כל ה-לחיים, והחילופי עיניים. לפני שהוא עזב, היא הזמינה חשבון. אבל אני עדיין לא סיימתי. ״בשביל מה קבעת איתי?״, שאלתי תמוה. ״לא יודעת, אני קצת רעה״. היא לא אמרה את זה, אבל הנחתי שכך. המלצר כמעט וניגש עם החשבון, אבל הוא החליק בדרך. מסתבר שנשפך קצת ג׳ין על הרצפה, מהסוג הטוב.